בני מוכתר יומן מסע בכרתים יום 4

יום ראשון

ליום הקודם


בני מוכתר יומן מסע בכרתיםנסענו הפעם לצידו המזרחי של האי. היעד הראשון היה העיר איוס ניקולאוס. מרכז העיר סגור לכלי רכב, מה שהופך את השיטוט בה לנעים אפילו יותר. במרכזה של העיר, בדרך לנמל, נמצא אגם ווליסמני.

האגם קטן יחסית והוא מחובר לנמל בתעלה ומסביבו ישנם הרבה בתי קפה. כמובן שישבנו באחד מהם והשקפנו בנחת על תנועת האנשים ונהנינו מהשקט במקום. המשכנו לשוטט בסמטאות עד לנמל וחזרנו לרכב.

נסענו צפונה בדרך שיוצאת מהנמל וממשיכה לאורכו של מפרץ מיראבלו היפהפה. היעד...אלונדה.בדרך כמובן שעצרנו באחד ממפרצי הכביש שכנראה נועדו לכך וצילמנו את הנוף המרהיב שנשקף מהכביש!!!

הגענו לאלונדה ליום רחצה בחוף. התמקמנו בחוף שקט מאוד וריק מאנשים כמעט לחלוטין. החוף עצמו מהמם. המים נקיים בצורה מעוררת קנאה...הים מוקף הרים מסביב כך שאין גלים בכלל...והשקט...תענוג.

רחצנו בים ובני ובתי הקטנה לא פסחו על ספורט ימי שבו הם יושבים על מעין ספה גדולה שנגררת בעזרת סירת מירוץ. אני עליתי לסירה על מנת לצלם אותם בעוד אשתי ובתי הגדולה "ויתרו על התענוג...". הם נהנו מאוד.

מול החוף ממש נמצא האי ספינלונגה (בתרגום – קוץ ארוך). זהו אי קטן וסלעי שבעבר שכנה בו מושבת מצורעים. כיון שצרעת הינה מחלה מדבקת ובזמנו לא היה טיפול למחלה אז בין השנים 1903-1950 הושטו חולי הצרעת לאי. הם קיימו חיים מלאי תוכן ולמעשה חייהם הוטבו כיון שהם לא סבלו מהצקות של התושבים הבריאים.

על החיים באי וההתנהלות בו נכתב הספר המצוין "האי של סופיה" מאת ויקטוריה היסלופ. אישתי, סיפרה בקצרה לילדים את תולדות האי. למרות זאת, לא לקחנו שיט לשם כיון שתיארנו לעצמנו שלא יעניין את הילדים לשוטט בין שרידי מבנים שלא אומרים להם דבר...



לקראת ערב חזרנו למלון. נהנינו מאוד ביום זה. זה הוכתר כאחד הימים הטובים!!! ליום הבא